אלו מצטייני מח"ט יהודה מירושלים: החובש איתמר ונגה משקית מילואים וזה מה שיש להגיד בראיון האישי.
"שמי איתמר נתן, בן 20 מירושלים התגייסתי באוגוסט 22׳ כדי להיות מדריך חובשים לאחר שנה שבה עברתי קורס חובשים וקורס הדרכה הרגשתי שאני לא ממצא את עצמי כמו שאני רוצה החלטתי לעשות שינוי , לעזוב את ההדרכה ולהכנס להיות חובש בפועל , בתור מדריך אתה לא זוכה לטפל אלא להכשיר את הבאים בתור.
באזרחות אני מתעסק בכמה דברים במקביל , אני אוהב מאוד לצלם , אני משחק כדורסל ובנוסף אני בוגר של מגמת רובוטיקה בבית הספר שלי שבה אני גם מתנדב היום בשעות הפנויות שלי בבית .
המשפחה שלי כל כולה תרומה לקהילה ולחיילים בודדים , במסגרתה מזה 10 שנים משפחתי ואני מתנדבים בקביעות בהכנת סיר קובה לכוחות הביטחון המאבטחים את השכונה בה אני מתגורר. כל יום שישי מאז מבצע צוק איתן וכשנשארת בסופ״ש עוד שעת פנאי אני מתנדב בשבתות במחלקת הילדים בהדסה עין כרם.
להיות חובש לאחר כשנה כשבחרתי לשנות חיפשתי מקום שיתן לי את הידע הטוב ביותר ובנוסף שאוכל לתת את כל כולי על הצד הטוב ביותר ולהתמקצע. הגעתי לחטיבה להיות חובש, התחלתי הכשרה לא קלה בהובלתו של הפראמדיק. כל טיפול, בין אם במרפאה, בין אם באמבולנס, הביא לידי ביטוי את הידע שספגתי ממנו .
כיום שנה לאחר שנכנסתי לחטיבה, אני חובש בטיפול נמרץ צבאי ומנהל אירוע. תפקיד לא קל שדורש המון אחריות, וזו האחריות הכי גדולה בצה״ל – הצלת חיי אדם.
איך אני יכול לסיים טיפול ולהרגיש טוב עם עצמי אם לא הצלתי מטופל. אני עושה הכל בשביל המטופלים שלי שבשבילם אנחנו הצוות הרפואי, הופך עולמות, אני יכול לסיים טיפול ולהרגיש בעננים כי הצלחתי להציל חיים, ושנייה אחרי זה להיות שותף בקביעת מוות, זה תפקיד שדורש המון חוסן נפשי, מראות קשים, דם , אתה מגיע למטופל בנקודה הכי חשוכה בחייו ועכשיו אתה התקווה והאור שלו, אין יותר משמעותי מז
רגע משמעותי בשירות שלי זו שבת שאחרי תחילת המלחמה, שני פיגועים יום אחרי יום, שבהם אני זוכה לטפל ולהציל חיים בפעמים הראשונות שלי בתור חובש, שני חיילים פיגועי דריסה, שניהם ברוך השם בחיים היום ולגמרי בזכות צוות רפואי ראשוני בשטח, אני גאה במה שאני עושה ובדרך שלי והיא משמעותית מאוד בעבורי, זה הרגע שבו הבנתי שזה הדבר הכי משמעותי ומספק שאפשר לעשות, לצאת עם חיוך כי הצלת חיי אדם, זה מטורף .
אני רואה את המשך הדרך שלי בקבע בצבא כי החשיבות של התפקיד לא נותנת לי להשתחרר וללכת, אני אוהב את איו״ש ורוצה להישאר באיזור ולהמשיך להציל חיים גם בנקודת מבט אחרת בתור איש קבע.
ה 7.10 תפס אותי בבית וקפצתי מיד לבסיס כדי שבאיו״ש ובמיוחד בגזרתנו יהיו צוותים רפואיים בכוננות מלאה ללא הפתעות. לצערי גם אני איבדתי חברים במלחמה והיא יכולה לפגוש אותנו בכל מקום , חברים מהכיתה מעיר המגורים ומהצבא אני בטוח בדרכנו בתור עם ואני יודע שאנחנו ננצח ובעזרת השם נביא את כל החטופים לבתיהם במהרה. להיות בין לובשי המדים מקבל משמעות עמוקה וחשובה עוד יותר מה 7.10.
המסר שלי: כיום, לאחר שנה שבה אני עובד קשה מאוד כדי להציל חיים אני מרגיש שאני בטוח במה שאני עושה וזה המסר שלי לסיום, לא משנה איפה אתם משרתים ומה אתם עושים, לכו בדרך הישר, תשקיעו תנו מעצמכם את ה200% כדי להצליח, עם ראש מורם תמיד להסתכל למי אפשר לעזור ומה אפשר עוד לתת וזה בסוף ישתלם!
נגה, בת 20 מירושלים:
"התגייסתי בפברואר 23 לקורס מש"קיות מילואים, בזמני הפנוי אני אוהבת בעיקר לטייל, לבשל ולנגן, כל מה שקשור בעשייה בידיים ואומנות. למדתי בבית ספר קשת מהגן, והייתי בחוגי סיירות ירושלים חניכה וגם מדריכה, יש לי אחות אחת שלומדת באוניברסיטה.
התפקיד שלי מקשר בין אנשי המילואים של החטיבה לבין הצבא. רובם אנשים עם משפחות, סטודנטים, שמזמן לא היו במסגרת צבאית, וחלק השתחררו לא מזמן ועוד לא מכירים איך עובד עול המילואים. אנחנו מכוונים אותפ איך מתפעלים את אתר המילואים, מתי הם צריכים להגיע, לכמה זמן, על התשלום שהם מקבלים.
רגע משמעותי בשירות הייתה הקפצת חירום ב 7.10, הוקפצנו בבוקר למחנה עופר שם המחסני חירום שלנו, התחלנו לקלוט את הגדודים, להביא להם דסקיות ולהחתים אותם על ציוד לחימה, עברו שם עשרות אלפי אנשים עד אמצע הלילה, כל אחד מהם היה חדור וממוקד, עם מלא אנרגיות לתרום. כל אחד מהם היה במקום אחר בחיים, חלק באמצע הטיול הגדול, חלק בחופשה עם המשפחה, וחלק הגיעו למרות שהיה להם קרוב שנפגע.
כולם עזבו הכל ברגע לא יודעים מה יהיה ולאן הם הולכים, אבל התפקדו כשצריך. באמצע הלילה היה מפקד שעשה שיחה למחלקה שלו, שיחת מוטיבציה פשוט רציתי להיות חלק מהם ולעזור.
המשך הדרך שלי בצבא אני אנסה כמה שיותר להעביר עם המילואימניקים ולהכיר אותם וללמוד מהם. באזרחות מקווה להתנדב ולעבוד בחקלאות