ועדת הערר של המועצה הארצית לתכנון ובניה, בראשות עו"ד שמרית גולן, אישרה את תוכנית "רכס לבן" כוללת הקמת שכונת מגורים חדשה בהיקף של כ-5,250 יחידות דיור, 300 יחידות דיור מוגן, מלונאות, שטחים ציבוריים, תעסוקה ומסחר וחניון "חנה וסע".
הוועדה קבעה כי תנאי למתן תוקף לתוכנית הוא החלטה סופית בדבר מתן תוקף לתוכנית להפרדה מפלסית. בנוסף קבעה הוועדה כי יוקם צוות מלווה לתוכנית. הצוות ילווה את ביצוע התוכנית לאורך שלבי מימושה, בהתאם לשלבים. לצורך כל שלב מימוש הכולל הוצאת היתרי בנייה ליחידות דיור תידרש חוות דעת הצוות המלווה לפיה מוצתה בחינת האפשרות להקצאת מגרשי השלמה במסגרת אותו שלב. כמו כן, הוועדה קבעה על צמצום היקף הבינוי למגדלי התעסוקה שבכניסה לשכונה שבצומת אורה עד 15 קומות.
בירושלים קיימות היום 2,663 יחידות דיור שמימושן תלוי בקרקע משלימה ב"רכס לבן": מתחם "הנורית" הכולל 926 יחידות דיור, מתחם שטרן 47-65 הכולל 471 יחידות דיור ומתחם שמואל הנביא הכולל 1,090 יחידות דיור. התוכנית אמורה להביא להתחדשות השכונות קריית יובל וקריית מנחם. הוועדה הכירה בנחיצותה של התוכנית כקרקע משלימה עבור תוכניות התחדשות עירונית המקודמות בעיר כיום (בהיעדר מדיניות ממשלתית המאמצת מנגנוני מימון אחרים שיאפשרו את ישימותן הכלכלית), ולצד זאת, גם בקושי הפרקטי שעשוי להיות לשיווק מלוא יחידות הדיור בכל שלב של מימוש התכנית כקרקע משלימה. לתוכנית הוגשו עררים בין היתר ע"י המועצה האזורית מטה יהודה והמושב אורה שעסקו בעיקר באופי הכפרי של יישובי הסביבה ובפגיעה בשטחים הפתוחים ובמעיינות.
החברה להגנת הטבע: יו"ר ועדת הערר שאישרה את התכנית אמרה בעצמה ש'אין מחלוקת כי לפיתוח ולבנייה ברכס לבן, מחיר סביבתי גבוה מאוד'.
הוועדה דחתה את רוב הטענות בדבר הפגיעה במעיינות. בהקשר זה ציינה הוועדה כי נערכה בחינה גיאו-הידרולוגית מקיפה ופורצת דרך במסגרת התסקיר, לעניין המעיינות באזור, ובהתאם למסקנותיה הוטמעו בתוכנית הוראות שונות שמטרתן להגן על המעיינות. אך, ככל הנראה אין מדובר במניעת הפגיעה לחלוטין אלא בצמצומה במידת האפשר, במסגרת האיזון אל מול התועלת הנובעת עם התוכנית.
הוועדה דחתה גם את טענות היישוב אורה כי שטחי המושב ביחס לתוכנית נותרים ללא חיץ הולם כנדרש ב"מכלול כפרי מוגן" (סעיף 7.1.2 לתמ"א 35) ואופייה הכפרי נפגע כפי שקבוע בתמ"א 35, למעט ביחס לבנייה בצומת אורה. הוועדה קבעה כי אמנם התכונית מתקרבת לשטחו הבנוי של מושב אורה. אולם, בשטחים הסמוכים ביותר לבתי המושב מתוכננים שימושים שאינם פוגעים באופיו הכפרי. שטחי הבנייה האינטנסיבית יותר למגורים, אשר אינם הולמים את האופי הכפרי, מרוחקים יותר מבתי המושב וממוקמים בטופוגרפיה נמוכה יותר באופן משמעותי, אשר אינה מהווה הפרעה לבתי המושב.
גם הטענות הנוגעות להיבט התחבורתי נדחו. בעניין הוועדה מבהירה ומדגישה כי תנאי למתן תוקף לתוכנית מושא העררים הוא החלטה סופית וחלוטה בדבר מתן תוקף לתוכנית להפרדה מפלסית. בשלב הערר התבקש צירופה של חוות דעת יועצת תחבורתית מטעם העוררים. ככלל, הוועדה אינה נוטה להתערב בהחלטות הוועדה המחוזית המבוססות על חוות דעתו של המומחה מטעמה.
במקרה זה, ומאחר שרוב הטענות לפיהן התוכנית תביא לכשל תחבורתי מבוססות על היקפי הבנייה במתחם התעסוקה בצומת אורה, ולא על יחידות הדיור בתוכנית, חברות הוועדה סבורות כי צמצום היקפי הבנייה בהתאם לנקבע בהחלטה זו, תפחית בהכרח עומס תחבורתי הצפוי בצומת אורה, ובכך יינתן מענה גם לחששות העוררים בתחום זה. יתר הטענות אינן מקובלות על חברות הוועדה והוועדה לא מצאה מקום להתייחס לטענות תחבורתיות החורגות מתחומה של התוכנית, שהוכרעו במסגרת התוכניות להפרדה מפלסית (שערר בעניינה מונח על שולחן וועדה זו וטרם הוכרע) ותוכניות הרכבת הקלה.
החברה להגנת הטבע התייחסה להחלטה על אישור הבנייה ברכס לבן: "יו"ר ועדת הערר עצמה, אותה ועדה שאישרה את התכנית, פתחה את נימוקיה במילים הבאות: 'אין מחלוקת כי לפיתוח ולבנייה ברכס לבן, מחיר סביבתי גבוה מאוד'. אנחנו סבורים, כי הדברים שלה, מדברים בעד עצמם. החברה להגנת הטבע בוחנת כרגע, מבחינה משפטית, את ההחלטה".