טווסים על הגג: סיפורם של תושבי עוטף עזה

הקואליציה הישראלית לטראומה, יחד עם מרכזי החוסן של שדרות ויישובי עוטף עזה, השיקו את הספר "טווסים על הגג – סיפורם של תושבי עוטף עזה", המביא את סיפורם של תושבים ובעלי תפקידים בקהילה, המתגוררים בעוטף עזה.

מפקד החטיבה הצפונית ברצועת עזה, אל"מ אבי רוזנפלד, שהשתתף באירוע אמר כי: "אנחנו בימים מתוחים כרגע, אך עושים הכל כדי לאפשר גם בימים אלו את השגרה. אתם המשימה שלנו. כשאני חושב על המושג חוסן, בתור חיילים אנו מסתכלים מהזווית של כוונת הרובה, אך אנו מבינים שחוסן מורכב לא רק מנושא ההגנה – אלא גם מהתושבים, מהאוכלוסייה, מההתיישבות.

לאורך השנים התפתחה בעוטף עזה שותפות יוצאת מן הכלל בתוך המרחב האזרחי וביחד עם הצבא, מתוך הבנה שהחיבור הזה הוא המפתח שלנו להתמודד ולצלוח אירועים בצורה טובה ולא פחות חשוב מכך – להעניק את הטיפול הדרוש לאחר המערכות והמבצעים".

במהלך הערב התקיים שיח בין מראיין – יונתן ששון למרואיינת – לירז כהן ביטון, עובדת סוציאלית, תושבת שדרות אשר סיפרה על החוויה האישית-משפחתית שעברה במהלך 'צוק איתן'. "זכיתי. זכיתי להיוולד בשדרות, זכיתי לגור בשדרות. זו היתה תקופה מטלטלת מאוד. בזמן "צוק איתן" בתי הבכורה היתה בת שנתיים ובתי השניה היתה בת שנה. זו היתה תקופה מאוד אינטנסיבית בה בחרתי להיות בעשיה ולהיות חלק מהסיוע לתושבי שדרות ויש לזה מחירים משפחתיים עד היום. לא פשוט להסתכל אחורה ולהגיד אולי זה היה יותר מדי, אולי טעינו. אני לא מתחרטת, אני חושבת שכאנשי מקצוע אנו בוחרים מה לעשות וזה נכון באותו רגע". בספר מספרת לירז על הקושי של בתה הבכורה ועל ה"בריחה" שלהם לאילת, שם פגע קסאם בכניסה למלון בו שהו. בשיחה התייחסה לנושא זה: "במהלך האירוע באילת הדהד לי בראש המשפט "לא לעולם חוסן". אם זה צריך לקרות זה יקרה, לא משנה לאן נלך. בראיה לאחור, "הפכת מספדי למחול לי". לקחת את כל הטראומות, הקושי והאבדן והחרדה ולצמוח מזה כמשפחה, כאשת מקצוע".

באירוע סיפרה עורכת הספר, ענת שריג, מנחה מקצועית למרכזי החוסן בעוטף עזה, על תהליך הכתיבה שלו ועל חלקים משותפים החוזרים בראיונות הרבים שנערכו עם תושבי האזור. "הדבר הכי גדול שנכח כמעט בכל הראיונות זה הדימוי של "גן עדן וגיהינום". הדימוי חוזר שוב ושוב ומתאר את התחושה הזו שאנחנו חיים ביום-יום בגן עדן – בקיבוץ, בחצר, בטבע, בכלניות ואיך האזור יכול בכל רגע, מגן עדן – להפוך להיות לגיהינום". עוד סיפרה שריג "ראינו בתוך השיחות כי התושבים נעזרו בכלים שונים כדי להתמודד ולשמור על עצמם בתקופת הלחימה. אחד מהכלים הוא ההומור אשר עולה הרבה בתוך הראיונות. אחת מהמרואיינות סיפרה כי במהלך "צוק איתן" מת לה דג באקווריום והיא מאוד פחדה להוציא אותו. היה צבא בחצר. היא קראה לחיילים ואז היא מתארת איך מחלקה שלמה של חיילים נכנסה הביתה כדי להוציא את הדג ולזרוק אותו. חלק מהעניין הוא לראות לפעמים את ההומור, את הסוראליזם בתוך המצבים האלה".

במוקד הסיפורים נמצאת התמודדותם של המשתתפים עם מה שהתרחש באזורם כל השנים האחרונות, בדגש על תקופת מבצע 'צוק איתן' בקיץ 2014. צוות מראיינים, המורכב מעובדים סוציאליים ומטפלים, ובראשו מנהלות מרכזי החוסן של שדרות ויישובי עוטף עזה, ראיין וקיבץ את הסיפורים ומתוכם מגלה הקורא כיצד מתנהלים חיים רגילים ואמיצים, בתוך מצב בטחוני מתמשך של איום וסכנת חיים אשר יוצר מצבים נפשיים של דחק, חרדה וטראומה. עובדי מרכזי החוסן מטפלים מדי יום, מאז הקמת המרכזים, בעשרות אלפי תושבי האזור ושומעים את סיפוריהם וחוויותיהם מתקופות לחימה ושגרה. הספר מאפשר לקוראים להיחשף באופן ישיר לחוסן הנפשי של תושבי האזור בתקופה מורכבת זו.  בין המשתתפים ישנם בעלי תפקידים: מזכיר קיבוץ, רבש"צ, רכזת חינוך, חברים בצוותי החירום הישוביים, עובדת סוציאלית ותושבים: נשים, גברים, צעירים וותיקים.

 טליה לבנון, מנכ"לית הקואליציה הישראלית לטראומה: "במהלך 16 שנים חיים תושבי עוטף עזה תחת מציאות של איום מתמיד של טרור מן הים, האוויר והיבשה. במהלך השנים עברו התושבים אינספור חוויות מעצבות, שלימדו אותם על עצמם ועל אחרים, על ערבות הדדית בתוך המשפחה, בקהילה ובישראל. בספר זה אנו משתפים את הקהל הרחב בסיפורם של תושבי העוטף ובמציאות החיים שהם חווים. אך לא פחות חשוב מכך – הספר מאפשר לתושבים עצמם להתבונן פנימה ולהביט בדרך הארוכה, העשירה והמצמיחה שהם עברו". מה שאנו כאמור למדים מקריאה של הראיונות בספר זה מחזק את ההבנה שלאורך שנים רבות התושבים בעוטף מחזיקים בו זמנית פגיעות רבה, יחד עם חוסן רב. אנו למדים על חשיבותה של הקהילה, חשיבותה של העשייה, חשיבות הנתינה. הראיונות נותנים לנו הצצה אל היום-יום של החיים בעוטף עזה בשגרה, בשגרת חירום ובחירום ואל האתגרים האישיים, זוגיים, משפחתיים וקהילתיים אתם מתמודדים התושבים, המסייעים והמנהיגים. שאלות של הורות, משמעות, אשמה, כאב, פחד, גאווה, תמיכה, חוזקה של קהילה, אנושיות, עוצמה, אומץ, בחירה, כעס, אופטימיות, מציאות משותפת של מסייעים ותושבים, שאלות של מנהיגות ופיתוח שירותים מתאימים".

את הספר ערכה והגתה ענת סריג, מנחה מקצועית למרכזי החוסן בעוטף עזה, והוא יוצא לאור ביוזמת הקואליציה הישראלית לטראומה ובשותפות עם JFNA, משרד הבריאות ומשרד הרווחה.