היא עזבה קריירה מבטיחה בארה"ב, עלתה ארצה עם משפחתה חודשיים בלבד אחרי השבעה באוקטובר, והצטרפה למערך הפסיכיאטרי של מאוחדת במחוז ירושלים. ד"ר אמילי סטייר, שממשיכה שושלת רפואית משפחתית, מסבירה למה בחרה לעלות בתקופה הכי מורכבת: "רצינו חיים עם משמעות אחרת"
בעוד שרבים בעולם הביטו בדאגה על המתרחש בישראל לאחר השבעה באוקטובר, ד"ר אמילי סטייר, פסיכיאטרית מארה"ב, הרגישה שהמקום שלה הוא כאן. חודשיים בלבד לאחר פרוץ המלחמה, בעיצומה של תקופה מהמטלטלות שידעה המדינה, היא ארזה את חייה ואת משפחתה, עלתה ארצה והתגייסה למשימה הלאומית: טיפול בחוסן הנפשי של החברה הישראלית.
עם הגעתה, השתלבה ד"ר סטייר במערך בריאות הנפש של קופת חולים מאוחדת במחוז ירושלים. מאז, סדר היום שלה מורכב ממפגשים יומיומיים עם 'פצעיה הנפשיים' של המלחמה. היא מלווה חיילים השבים מהקרב, אזרחים שחוו אובדן ומשפחות המתמודדות עם חרדה קיומית. "אני פוגשת במרפאה מגוון אנשים ברגעים המורכבים ביותר בחייהם", מספרת ד"ר סטייר. "אלו שנתיים עמוסות רגשית עבור כולם. אנשים מחפשים לא רק טיפול רפואי, אלא כלים להתמודדות ותחושה שיש מי שמקשיב להם. זו שליחות מקצועית מהמעלה הראשונה, לתת תקווה ולעזור לאנשים להבין שהם לא לבד במערכה הזו". לדבריה, המערכת שבה היא פועלת מאפשרת לה להעניק את המענה המיטבי, "יש סביבי צוות מקצועי ומחויב שמבין שבריאות הנפש היא חלק בלתי נפרד מהחיים כאן".
מניו יורק לירושלים
ההחלטה לעזוב את ניו יורק לא הייתה מובנת מאליה. "כשבעלי ואני התחתנו, לא חשבנו שנעלה לישראל", היא משתפת. "כל מרכז החיים שלנו היה שם: המשפחות, העבודות והחברים. אבל אחרי שנולדו שלושת הילדים שלנו, התחלנו לשאול את עצמנו היכן נכון לנו לגדל אותם. הרגשנו שיש השגחה שמובילה אותנו לכאן, לחיים עם משמעות אחרת".
למרות המלחמה והמצב הביטחוני המורכב הם נחתו בישראל. "מהרגע שהגענו הרגשנו בבית. האנשים קיבלו אותנו בחום והכול התחיל להסתדר. התחלה בארץ חדשה היא תמיד מאתגרת, עם קשיי השפה, אבל העבודה במרפאת מאוחדת הייתה עוגן משמעותי עבורי. הגעתי למקום שקיבל אותי בפתיחות ובאנושיות, וכאן גם העברית שלי השתפרה במהירות".
"משפחת בריאות הנפש במאוחדת בירושלים התברכה בהצטרפותה של ד"ר סטייר", ציינה טל לבנה, פסיכולוגית קלינית ומנהלת מערך בריאות הנפש במאוחדת במחוז ירושלים. "למרות שד"ר סטייר הגיעה אלינו בתקופה רגישה ומורכבת בסמוך לשבעה באוקטובר, היא גילתה מסירות מרשימה, מחויבות מיידית למטופלים ולמערכת, והשתלבה באופן חלק וטבעי בעבודה שלנו. ד"ר סטייר מתבלטת בגישתה האנושית, הקולגיאלית והערכית, וביכולתה לראות את המטופל לעומק ומתוך דאגה אמיתית ואחריות גבוהה. אנחנו שמחים וגאים שהיא חלק מהצוות שלנו. זכינו בה".
הכול נשאר במשפחה
הבחירה של ד"ר סטייר ברפואה היא המשך ישיר למורשת משפחתית בת ארבעה דורות. הסיפורים שמלווים אותה חוזרים עד לסבא-רבא שלה, שהיה רופא צעיר בתקופה שבה רפואה נעשתה בתנאי שטח קשים. "יש סיפור משפחתי עליו, כשהגיע בכרכרה רתומה לסוס כדי להציל יולדת בסכנת חיים. הוא ביצע בעצמו ניתוח קיסרי חירום והציל את האם ואת התינוק", היא מספרת בגאווה.
גם סבתה המשיכה בדרכו והקימה מרפאה בביתה ששמה דגש על אוכלוסיות מוחלשות, ואמה הפכה לרופאת ילדים. "מכולם, אני בחרתי בפסיכיאטריה. זו הייתה החלטה של הרגע האחרון, אחרי עבודה עם נשים בסיכון אובדני. הבנתי שאני רוצה להיות במקום שבו אפשר להציל חיים גם בלי חדר ניתוח אלא דרך הקשבה, ליווי ותקווה".
כיום, כשהיא משלבת בין הטיפול במטופליה לבין ההתאקלמות האישית שלה בארץ, ד"ר סטייר מרגישה שהמעגל נסגר. בתוך המציאות הישראלית המורכבת, היא ממשיכה את השושלת המשפחתית, דור רביעי של רופאים, הפעם בלב ירושלים.