בעוד הלחץ להשיב את החניכים למסלול גובר, בצה"ל ובדרג המדיני נוקטים משנה זהירות. השאלה שעל הפרק: כיצד ניתן לקיים פעילות חינוכית תחת איומי הכטב"מים והירי לצפון, מבלי להתפשר על בטיחות הצעירים?
מאת: מערכת JNEWS
מבצע "שאגת אריה" מציב אתגרים לא פשוטים עבור עולם המכינות הקדם-צבאיות, במיוחד אלו השוכנות בגליל ובעמקים. בעוד שחשיבות המכינות כעתודת מנהיגות ברורה לכל, נכון לעכשיו הן ממשיכות לפעול תחת המגבלות החלות על כלל מוסדות החינוך בישראל. המשמעות היא שבשלב זה, ללא החרגה מפורשת מהדרג המדיני, המכינות אינן פותחות את שעריהן.
מורכבות ניהול הסיכונים בצפון
הזהירות הממשלתית והצבאית נובעת מהצורך לבחון לעומק את המענה הביטחוני הנדרש באזורים המאוימים. בצפון הארץ, שם פעילות חיזבאללה והאיומים האוויריים מורגשים היטב, עולים מספר שיקולים מרכזיים:
אתגרי ההתרעה: באזורים הקרובים לגבול, זמני התגובה קצרים במיוחד. בחינת היכולת של קבוצות גדולות להגיע למרחב מוגן תקני בפרק זמן אפסי היא חלק בלתי נפרד מתהליך קבלת ההחלטות.
אופי האיומים המשתנה: המעבר לשימוש בכטב"מים ובחימושים מדויקים מחייב בחינה מחודשת של רמת המיגון במבני המכינות, שחלקם ממוקמים בתוך קהילות כפריות או במבנים שאינם מאושרים לשהייה ממושכת בעת לחימה.
תמונת מצב: עולם המכינות ב-2026
כדי להבין את היקף הסוגיה, כדאי לזכור כי המכינות הן מפעל לאומי רחב:
פריסה ארצית: כ-64 מכינות פועלות כיום, כאשר נתח נכבד מהן ממוקם בפריפריה ובאזורי קו העימות מתוך תפיסה ציונית.
חניכים ומטרות: כ-5,000 חניכים לומדים מדי שנה במסלולים דתיים, כלליים ומעורבים, במטרה להגיע לשירות קרבי ומשמעותי מוכנים ככל האפשר.
ממתינים למתווה בטוח
גורמים המעורבים בנושא מציינים כי אין מדובר ב"נעילה" מוחלטת של המערכת, אלא בבחינה קפדנית של כל מקרה לגופו. פיקוד העורף בוחן את תמונת המצב המבצעית באופן רציף, ומביא את המלצותיו לדרג המדיני. עד שלא יתגבש מתווה שיבטיח את שלומם של החניכים והחניכות, המערכת מעדיפה לנקוט במדיניות של "שמירה על הקיים" כדי למנוע חשיפה מיותרת לסיכון.
נכון לעכשיו, השיח בין מועצת המכינות לבין משרדי הממשלה נמשך, בתקווה למצוא את האיזון הנכון שיאפשר חזרה לשגרה חינוכית תחת המטרייה הביטחונית המתאימה.