צירוף המקרים הנדיר שהציל את חייה של המבקרת שהתמוטטה רגע לפני שפגשה את בתה

"אני לא זוכרת כלום," משתפת רויטל. "שמעתי את הכול מהסיפורים של כולם סביבי."

בעוד רויטל ואחותה עומדות ליד המעליות בבניין החנייה בבית החולים בדרכן למחלקה שבה מאושפזת הבת, חשה רויטל ברע באופן פתאומי. בתוך רגעים ספורים הכול השתנה: היא הרגישה סחרחורת קשה – והתמוטטה ארצה.

אחותה של רויטל, שהייתה לצידה, הבינה מיד שמדובר באירוע חריג וחייגה מיידית אל מוקד החירום של מגן דוד אדום. עוד בטרם הספיקה לעכל את גודל הסכנה, התרחש צירוף מקרים שהתברר כמציל חיים: ברגע שבו סיימה את שיחת הטלפון, נפתחה לפתע דלת אחת המעליות. מתוך המעלית יצא ד"ר אוהד עינב, רופא בכיר מהיחידה לניתוחי עמוד שדרה בחטיבה האורתופדית בבית החולים, אשר שימש כרופא כונן באותה השבת וסיים את תורנותו בדרכו הביתה. "נקראתי על ידי עובר אורח לסייע לאישה השרועה על הרצפה," שחזר ד"ר עינב.

עם הגעתו לרויטל זיהה ד"ר עינב כי מדובר במצב חירום קיצוני המסכן חיים באופן מיידי. ללא כל שהות הוא החל בביצוע עיסויים ופעולות החייאה. "לא היה זמן לחכות," תיאר הרופא, "במצבים כאלה כל שנייה משמעותית." בעזרת עוברי אורח הפך הרופא את רויטל, פתח נתיב אוויר והורה להזעיק מיד את מערך האבטחה של בית החולים לצורך הפעלת נוהל קוד החייאה, תוך שהוא מגייס את הנוכחים לסייע במאמצים.

אף שהאירוע התרחש בשטח המרכז הרפואי, עקב הפתאומיות והדחיפות התנהלו הדקות הראשונות כהחייאת שטח מוחלטת ללא היערכות מוקדמת. "החייאה מהסוג הזה מוגדרת למעשה כהחייאת רחוב," הבהיר ד"ר עינב. "מדובר במצב שבו אדם מתמוטט באופן פתאומי, והדבר החשוב ביותר הוא שמישהו יתחיל לבצע החייאה מיד. מהרגע שבו אדם חווה אירוע לב, עומדות לרשותנו דקות בודדות. אחרי כשש דקות ללא זרימת דם תקינה למוח, מתחיל להיגרם נזק מוחי שהולך ומתקדם, ובהמשך עלול להפוך לפגיעה בלתי הפיכה." בדבריו הדגיש עד כמה קריטית הייתה התמוטטותה דווקא בסמיכות למעבר של רופא מיומן.

בזמן שד"ר עינב נלחם על חייה, חברו אליו אנשי צוות נוספים מבית החולים. גדעון אלמו, מאבטח מהדסה, רץ לזירה כשהוא נושא עמו מכשיר דפיברילטור, ורויטל טופלה בשוקים חשמליים עוד בטרם הגעת כוחות רפואיים ייעודיים נוספים.

במקביל התרחב מעגל הסיוע. "דיווחו לנו בקשר שיש מקרה רפואי," מספר ד"ר שנער טביב, קצין ביטחון בהדסה עין כרם. "עדכנו שיש 'קוד צופן', כלומר צורך בהחייאה. ברור ברגע כזה שהאירוע הוא אירוע קשה, ולכן יצאנו לאירוע במהירות ככל האפשר." ד"ר שנער וקצין ביטחון נוסף הגיעו בריצה למקום וחברו לד"ר עינב בביצוע פעולות ההחייאה. "אני רופא שיניים במקצועי, והתמחיתי בכירורגיה בעבר. יש לי ידע בהחייאה, ואני שמח מאוד שיכולתי להצטרף ולעזור," סיפר ד"ר שנער. "עד שהגיע הצוות הרפואי לא הפסקנו לרגע."

בתוך דקות הפך אזור המעליות לזירת טיפול נמרץ מאולתרת. אנשי ביטחון, אחיות, רופאים ועובדים נוספים נרתמו: חלקם סייעו בלחיצות ועיסויים, אחרים פינו את הצירים והביאו ציוד רפואי מתקדם, כולם פועלים בתיאום להשבת הדופק.

המאמצים הממושכים נשאו פרי: לאחר סבבים מרובים של מתן מכות חשמל וטיפול תרופתי אינטנסיבי, שב הדופק. רויטל הובהלה בדחיפות ליחידה לטיפול נמרץ לב, שם נמשך הקרב על חייה כאשר מצבה מוגדר קריטי. במהלך האשפוז קרס גופה שוב מספר פעמים והיא נזקקה להחייאות חוזרות ונשנות.

במסגרת הטיפול במערך הלב עברה רויטל צנתור לבבי דחוף וחוברה למערכת אקמו (ECMO) – טכנולוגיה רפואית מתקדמת לתמיכה חוץ-גופית המחליפה את פעילות הלב והריאות במצבי קריסה. בהמשך הועברה להמשך טיפול על ידי צוות טיפול נמרץ כללי ואף נדרשה לעבור ניתוח כירורגי מורכב.

במשך ימים ארוכים עמדה המשפחה מחוץ לחדרה בטיפול נמרץ בחרדה עמוקה. "התכוננו להיפרד," מספרת בתה של רויטל בכאב. "עמדנו כמות גדולה של אנשים מחוץ לחדר שלה בטיפול נמרץ. לאט לאט התחלנו להבין שאולי זה הסוף. היא הגיעה בשבילי, היא בכלל לא הייתה אמורה להיות שם כמטופלת."

חרף הפרוגנוזה הקשה, עבודת הצוות המסורה בהדסה החלה לתת אותותיה. גופה של רויטל החל להגיב, המדדים התייצבו בהדרגה, התמיכה החיצונית הופחתה ובני המשפחה זכו לראות סימני התעוררות ראשונים. מעבר להישרדות הפיזית, החשש הכבד מכל היה פגיעה מוחית בלתי הפיכה כתוצאה מההחייאות הממושכות – אך להפתעת הרופאים, רויטל שבה להכרה מלאה וחזרה לעצמה לחלוטין.

"הסיכוי לצאת מאירוע כזה בחיים וללא נזק משמעותי הוא נמוך מאוד," הבהירו בצוות הרפואי, "במיוחד לאחר החייאות ממושכות וצורך באקמו. המקרה שלה הוא בהחלט יוצא דופן."

כיום, כשהיא מחלימה ומעכלת את השתלשלות הדברים, אומרת רויטל בהתרגשות: "קיבלתי את החיים שלי בחזרה. מה שהיה אמור להיות ביקור קצר כדי לתמוך בבת שלי הפך לאירוע ששינה את חיי. אני פשוט אסירת תודה על כל מי שהיה שם באותם רגעים ולא ויתר."

ד"ר אוהד עינב ביקש להדגיש כי היה החוליה הראשונה בשרשרת רחבה מאוד של עובדי בית החולים – רופאים, אחיות ועובדי עזר – שנלחמו במסירות על חיי המטופלת. לצד זאת פנה ד"ר עינב בקריאה לציבור הרחב ללמוד החייאה בסיסית ושימוש במכשיר מפעם: "אני ממליץ לכל אזרח ללמוד לבצע פעולות החייאה בסיסיות ושימוש בדפיברילטור חצי-אוטומטי הנמצא על פי חוק במקומות ציבוריים. כפי שאנו רואים, כמו במקרה כזה, ידע בפעולות החייאה יכול להציל חיים."