אלמוג כהן, ברק בכר בחר אתמול את הדרך – לך בעקבותיו עוד היום

ההחלטה שפירקה את המכונה

ברק אברמוב הוא איש עסקים ממולח ובעל חזון, והמועדון חב לו לא מעט. ודווקא הוא לא קרא נכון את המפה. במקום להאריך את חוזהו של ברק יצחקי, המאמן שבנה את הקבוצה הזו במשך שנתיים וחצי, בחר המועדון בפרידה, על פער כספי שולי ביחס להיקף ההשקעה, ובאופן שלא כיבד את מי שהביא את ההצלחה. קשה להשתחרר מהתחושה שהאגו ניצח כאן את השיקול המקצועי. במקומו של יצחקי ירד לקווים אלמוג כהן, מנהל מקצועי מוערך, אבל אדם שמעולם לא אימן קבוצה בוגרת, ולו בליגה הרביעית.

מה שרואים על הדשא

התוצאה גלויה לכל מי שמגיע למגרש. בית"ר של העונה נראית קבוצה לא מאומנת, חסרת מעוף ומשעממת. שמחת החיים נעלמה, והשחקנים, שרובם אותם שחקנים שהלהיבו אותנו לפני חצי שנה, נראים אבודים, כמו עדר בלי רועה. הפתיחה כללה שני הפסדים, הניצחונות שהגיעו אחר כך היו דלים ולא משכנעים ונרשמו מול יריבות שאינן ברמת ליגת העל, ושלושת המחזורים האחרונים אמרו הכול: ניצחון דחוק משער בפנדל נגד הפועל פתח תקווה החלשה, תיקו בטדי מול קרית שמונה, שהגיעה עם רצף של שישה הפסדים, ותיקו נוסף בטבריה, מול האחרונה בטבלה. קבוצה שרוצה אליפות לא מאבדת ארבע נקודות מול שתי קבוצות תחתית בשבוע אחד. את החולשה רואים גם ברמה הטקטית. קבוצה מאומנת לא מוציאה כדור חוץ למרכז המגרש בדקה האחרונה של תוספת הזמן שהופכת לאיבוד כדור ולשער משווה, כמו במשחק נגד קרית שמונה.

סבלנות עד גבול מסוים

אנחנו, האוהדים, יודעים לחכות. אורך רוח הוא ערך, ומאמן חדש ראוי לזמן כדי ליישם את דרכו. אבל סבלנות אינה עצימת עיניים. כשהקבוצה לא מתקדמת ממחזור למחזור, כשאין רעיון ברור על הדשא וכשהשחקנים עצמם נראים מבולבלים, נדרש שינוי מהותי: מאמן שיעורר את הקבוצה ויחזיר לה את הביטחון ואת ההנאה מהמשחק.

למה דווקא עכשיו

העיתוי הוא קריטי. פגרת הנבחרות שנפתחת עכשיו היא חלון הזמן היחיד בטווח הקרוב שבו מאמן חדש יכול להיכנס, לעבוד שבועיים בשקט ולהכין את הקבוצה. ואחרי הפגרה מחכה לבית"ר רצף מבחנים קשה מול צמרת הליגה. מי שמחכה עם ההחלטה עד אחרי הרצף הזה, עלול לגלות שהעונה כבר הוכרעה. כבר עכשיו הצמרת בורחת.

אלמוג, זה הרגע שלך לנצח

אלמוג כהן תרם רבות לבית"ר כמנהל מקצועי, ואיש אינו מפקפק באהבתו למועדון. בדיוק משום כך, זה הזמן להוכיח אותה. ברק בכר, עם כל רצף האליפויות שלו, לא נאחז בכיסא. הוא הבין שהקבוצה גדולה ממנו, ולקח אחריות. ההתפטרות שלו לא פגעה בכבודו, היא הצילה אותו.

אלמוג, לך בדרכו. קום ותפנה את מקומך, עוד היום. תחזור לתפקיד שבו הצטיינת, ותן לבית"ר את הסיכוי שמגיע לה ולעשרים אלף המנויים שהאמינו בה.

הכותב אוהד בית"ר שרוף מזה 61 שנים ויו"ר איגוד השופטים בכדורגל לשעבר.