השגחה פרטית בירושלים: תושב העיר נכנס לתרום כליה ביום נישואיו, וגילה צירוף מקרים מצמרר

שמעיה רימון, תושב ירושלים ומנהל מכון ריפוי בעיסוק במאוחדת מחוז ירושלים, החליט לתרום כליה לאחר שאשתו חגית ליוותה נערה שנזקקה להשתלה. תפנית של הרגע האחרון הובילה להצלת חייו של מושיקו, וחשפה שרשרת מדהימה של צירופי מקרים שחיברה בין שתי המשפחות לתמיד

שמעיה רימון, תושב ירושלים ומנהל מכון ריפוי בעיסוק במאוחדת מחוז ירושלים, לא יכול היה לתסרט את יום נישואיו בצורה מרגשת יותר: בבוקר שבו נכנס לחדר הניתוח כדי לתרום כליה לאדם זר, הוא ליווה את אשתו חגית לסקירת מערכות וגילה כי משקל העובר שבבטנה הוא 150 גרם. שעות ספורות לאחר מכן, כשהתעורר מההרדמה, בישר לו המנתח כי הכליה שהוצאה מגופו שקלה בדיוק 150 גרם. עבור רימון, זו הייתה רק חוליה אחת בשרשרת בלתי נתפסת של צירופי מקרים, שהחלה ברצון לעזור לחבר והסתיימה בהשתלה שהצילה חיים וחיברה בין שתי משפחות לתמיד.

לפני מספר שנים סיפר חבר לרימון שהכליות שלו קרסו, והוא מצידו הציע מיד לעבור בדיקות ולתרום לו כליה. בסופו של דבר נמצא שאביו של אותו חבר הזקוק לתרומה מתאים, והתהליך של רימון נעצר. "הסיפור הסתיים, אבל משהו בתוכי נדלק", הוא נזכר. "ידעתי שיום אחד אתרום כליה לאדם שאינו מכיר אותי, אף שעדיין לא ידעתי למי ומתי".

צוותים רפואיים בניתוח השתלת כליה. רימון יצא מניתוח התרומה בשעה 19:30 בדיוק, שהתבררה כשעת החופה שלו ושל אשתו ביום נישואיהם (אילוסטרציה). צילום: freepik
צוותים רפואיים בניתוח השתלת כליה. רימון יצא מניתוח התרומה בשעה 19:30 בדיוק, שהתבררה כשעת החופה שלו ושל אשתו ביום נישואיהם (אילוסטרציה).
"לא רק נתתי כליה, זכיתי במשפחה נוספת": שמעיה רימון במכון הריפוי בעיסוק במאוחדת מחוז ירושלים. צילום: פרטי
"לא רק נתתי כליה, זכיתי במשפחה נוספת": שמעיה רימון במכון הריפוי בעיסוק במאוחדת מחוז ירושלים. צילום: פרטי

במשך השנים הרצון לא עזב אותו. "כששיתפתי את אשתי חגית, היא התקשתה לקבל את הרעיון שאסכן את עצמי", הוא נזכר. "נקודת המפנה הגיעה כשחגית, שעבדה כיועצת בבית ספר לחינוך מיוחד, ליוותה נערה שנזקקה לתרומת כליה. הקרבה לנערה שינתה את נקודת מבטה, והיא נתנה את הסכמתה".

שלושה ימים בלבד לפני הניתוח, מצבה של הנערה הידרדר והיא לא יכלה לעבור את ההשתלה. "הבנתי שאם אדחה את התרומה, ייתכן שלא אוכל לתרום בעתיד", מסביר רימון. "התקשרתי לאחראית במרכז ההשתלות, ואמרתי לה שאם לא עכשיו ייתכן שזה לא יקרה בכלל". באותו זמן בדיוק ישבה במשרד אצל מתאמת ההשתלות רחל אימו של בחור בשם מושיקו, והתעקשה שלא תעזוב עד שיימצא תורם לבן שלה. רחל סיימה את השיחה עם רימון ואמרה לאם: "מצאתי לך תורם".

הניתוח נקבע ומכאן החלה שורה של צירופי מקרים. בבוקר הניתוח, רימון ואשתו הלכו לבדיקת סקירת מערכות של תינוקם. "נאמר לנו שהתינוק בריא ומשקלו 150 גרם", הוא משחזר. "כשיצאתי מניתוח התרומה, סיפר לי המנתח שמשקל הכליה שהוציא מגופי היה גם הוא 150 גרם".

רימון יצא מהניתוח בשעה 19:30 בדיוק, שעה שהתבררה כשעת החופה שלו ושל אשתו, שציינו באותו יום את יום הנישואים שלהם, כשמחוץ לחדר המתינו יחד שתי המשפחות. כשהתינוק ששקל 150 גרם נולד, הם קראו לו שהם, שם שמאוד אהבו והתחברו אליו, ורק לאחר מכן שמו לב שהשם שהם מורכב מאותן אותיות של השם משה, הוא מושיקו. "עוד לפני הניתוח ראיתי את מושיקו שוכב לידי במחלקה. לאחר הניתוח, כשהתאוששנו, המבוכה הראשונית התחלפה בשיחות, בצחוק ובתחילתו של קשר חברי".

שלושה שבועות אחרי הניתוח חזר רימון לעבודתו כמרפא בעיסוק. בהתחלה שמר את הסיפור לעצמו, אבל אחרי שחבר מהשכונה החליט לתרום כליה בעקבותיו, הוא הבין ששיתוף סיפור התרומה שלו יכול לעודד אחרים. "הרווח הגדול ביותר, מעבר להצלת חייו של מושיקו, הוא הקשר שנוצר בינינו", הוא מסכם את החוויה. "הפכנו למעשה למשפחה אחת. אני אוהב לומר שלא רק נתתי כליה, זכיתי במשפחה נוספת. זכיתי לעשות מעשה שמעניק חיים לאחר, ובדרך גם מעניק משמעות עמוקה לחיי שלי. במקצוע הריפוי בעיסוק אנחנו תמיד שואפים ופועלים על מנת להחזיר את האדם לתפקוד ככל שאפשר. בסיפור המופלא הזה שזכיתי להיות חלק ממנו, נמצא אדם שהיה בסף נמוך מאוד מבחינת תפקוד, שאפילו ילדים לא יכול להביא לעולם, ועכשיו כשאני רואה אותו בשיא פריחתו יחד עם אשתו ושני ילדיו, עובדים שניהם כאדריכלים סופר מצליחים, פשוט אין מאושר ממני".

על פי נתוני המרכז הלאומי להשתלות במשרד הבריאות, בישראל ממתינים מאות חולים להשתלת כליה מצילת חיים, כאשר זמן ההמתנה הממוצע לתרומה מן המת נמשך מספר שנים. בשנים האחרונות חלה עלייה משמעותית בהיקף תרומות הכליה האלטרואיסטיות מן החי בישראל, הממקמת את ישראל בצמרת העולמית בשיעור התורמים האלטרואיסטים ביחס לגודל האוכלוסייה, ומאפשרת למטופלי דיאליזה רבים לשוב לתפקוד מלא ולאיכות חיים.