שרשרת האור: הסטארט אפ החברתי של ישראל חוגג 52 שנות מנהיגות
מפגש עומק עם אלון גלרון, מנכ"ל פר"ח, על המפעל הלאומי שנגע בלמעלה משני מיליון ישראלים, שיחת וואטסאפ מפתיעה שחזרה 36 שנים לאחור אל מדרגות בית הספר סאלד בירושלים, המרכז ההיסטורי בבניין פרנק סינטרה שחווה שכול ותקומה, שרשרת דורות של נתינה שעברה לילדים בקמפוס בן גוריון, והקריאה הציבורית להעניק לארגון את הכבוד הלאומי הראוי לו: משואה בהר הרצל.
מאת: פיני קבסה
שדרת הניהול הישראלית שנולדה מתוך חונכות
פרויקט פר"ח, המוכר כתוכנית לאומית להשפעה חברתית, מהווה את אחד מעמודי התווך של החברה הישראלית זה למעלה מחמישה עשורים. כמעט בכל צומת מרכזי במשק, בהנהלות של חברות מובילות, במערכות המשפט, ברפואה, באקדמיה ובגופי התשתיות הלאומיים, פוגשים אנשים שעבורם התואר האקדמי הראשון לווה בעשייה חברתית עמוקה. אותם סטודנטים לא רק נבחנו ועברו קורסים, אלא צעדו פעמיים בשבוע במדרגות שיכוני המגורים, ישבו לצד ילד קטן, והיו עבורו עוגן ומודל לחיקוי.
תוכנית פרויקט פר"ח, שחוגגת בימים אלה 52 שנות עשייה, אינה עוד מערך מלגות שגרתי. מדובר ברשת ביטחון אזרחית ובמנוע מוביליות חברתית מהחזקים ביותר שקמו במדינה. כשנפגשים לשיחה עם אלון גלרון, מנכ"ל פר"ח בארבע עשרה השנים האחרונות, ניכר כי הוא רואה בארגון שליחות לאומית חיה ונושמת. מאחוריו ניצב מפעל שנוסד בנובמבר 1972 ביוזמתו של ד"ר רוני עטר, אז דוקטורנט במכון ויצמן למדע, אומץ בחום על ידי פרופ' חיים הררי, והתרחב תחת ניהולו של עמוס כרמלי לממדי ענק. הארגון פועל במבנה של פירמידה הפוכה, שבו מטה ההנהלה נשאר רזה במיוחד ועיקר המשאבים מופנים ישירות לחונכים ולילדים בשטח.
אלון גלרון מציג תמונת מצב על היקפי הפעילות. לאורך חמישה עשורים נגע הפרויקט ישירות בחייהם של למעלה משני מיליון ומאתיים וחמישים אלף ישראלים, בהם חונכים, חניכים ובני משפחותיהם. מדי שנה מקיפה התוכנית כעשרה אחוזים מכלל הסטודנטים במוסדות להשכלה גבוהה בישראל. כעשרים ושניים אלף וחמש מאות חונכים פועלים ביותר ממאתיים יישובים ומלווים כארבעים אלף ילדים ובני נוער, מקריית שמונה ועד אילת. עשייה זו מייצרת מעל שני מיליון וארבע מאות אלף שעות שנתיות של תרומה לקהילה. פרויקט פר"ח, שזכה בפרס ישראל למפעל חיים בשנת 2008, הוא כיום מפעל החונכות הגדול ביותר בעולם, והוא מספק השראה ותוכניות הדרכה לכעשרים מדינות ברחבי תבל.
מעבר לנתונים הכמותיים, אלון גלרון מחדד את התמורה המשמעותית עבור הסטודנטים. במשך שנים רבות נהגו לומר כי באים בגלל המלגה ונשארים בגלל הילד. האמירה הזו נכונה עד היום, אך כיום המסר הוא שמי שעושה פר"ח כבר הצליח. הסטודנט מקבל מלגה צנועה שמסייעת במימון שכר הלימוד, אך בד בבד הוא רוכש ארגז כלים יקר ערך לחיים ולקריירה. מעסיקים מובילים במשק, בחברות טכנולוגיה, במשרדי עורכי דין ובמגזר הציבורי, בוחנים כיום את המועמדים מעבר לציונים היבשים. הם מחפשים אחריות חברתית, אמפתיה, כושר מנהיגות ויכולת התמודדות עם אתגרים אנושיים מורכבים. שנת חונכות או ריכוז בפר"ח מהווה עדות מוחשית לאישיות בוגרת וערכית.
השיחה עם גלרון נולדה מתוך דיאלוג פתוח ויוזמה משותפת עם ליאת ארדיטי זרוק, מנהלת פר"ח בירושלים. ארדיטי – זרוק, המובילה את המערך העירוני הרחב והתוסס בבירה וכמי שמנהלת את הפעילות בעיר, מייצגת את החיבור הבלתי אמצעי לשטח ואת ההבנה שעשייה חברתית מושתתת על אמון וקשר אישי.
רטט במסך ומסע של 36 שנה לאחור
הדחף לצאת למסע הרטרוספקטיבי התעורר תוך כדי התכתבות שוטפת בוואטסאפ עם יקי בכר, כיום סמנכ"ל כספים ומשאבים בצוות תוכנית אב לתחבורה ירושלים JTMT. במהלך השיחה בינינו, עצר יקי בכר לרגע ונזכר בפיסת עבר משותפת שנשכחה עם השנים. הוא כתב בהבזק של זיכרון כי הייתי הרכז שלו בפרויקט פר"ח בשנת 1990, וציין כי מאז חלפו שלושים ושש שנים וכי הוא זוכר את התקופה כחוויה מעולה ומעצבת.
המילים הללו החזירו אותי אל הימים שבהם הייתי סטודנט צעיר באוניברסיטה העברית בירושלים, שנמשך לעשייה בקהילה, בין היתר כמדריך בבית ספר לתלמידי חו"ל ובחונכות לאסירה בכלא נווה תרצה. החיבור הוביל אותי באופן טבעי אל פר"ח. נזכרתי בצעדיי הראשונים כחונך צעיר בבית הספר סאלד ברחוב כ"ט בנובמבר בירושלים, בדרכי לפגוש תלמיד למפגשים השבועיים הקבועים שלנו. המטרה הייתה פשוטה וישירה: לשבת לצד שולחן הכתיבה, להקשיב לקשיים, לסייע בלימודים, ולהעניק לילד תחושת ביטחון ואמונה בכוחותיו.
בהמשך כבר עברתי לרכז את התוכנית בשני בתי ספר בעיר. אלו היו ימים שקדמו לעידן האינטרנט, הרשתות החברתיות והטלפונים החכמים. העבודה התנהלה באמצעות קלסרי קרטון עבים, כרטסות מעקב בכתב יד, ומפגשים ישירים בסלוני הבתים כדי לחבר במדויק בין הסטודנט לחניך.
לאורך קרוב לארבעה עשורים של פעילות בירושלים, נשמרה בלבי פינה חמה במיוחד לאנשים כמו יקי בכר ולעשרות רבות של סטודנטים וחונכים שפגשתי בצמתים שונים ברחבי העיר, אנשים שהתפתחו והפכו לעמודי תווך בחברה ובכלכלה. לצד המפגשים המשמחים הללו, נותר גם כאב עמוק על מי שלא זכו להמשיך את דרכם. החונך גדי בליליוס ז"ל, שהגיע מתוך רצון כנה לתרום, והחניך שבתאי שזו ז"ל (שבי), קיפחו שניהם את חייהם בשתי תאונות דרכים טרגיות ונפרדות. זיכרונם נותר עדות מתמדת לשבריריות החיים ולערך העצום הטמון בכל נקודת מפגש אנושית.
כשאיש כספים מנוסה כמו יקי בכר מביט לאחור על החונכות שעשה בפר"ח, המשוואה הכלכלית מתחדדת. מדינת ישראל מוציאה מדי שנה סכומי עתק על מסגרות שיקום, כליאה, פנימיות וקצבאות רווחה. ההשקעה בחונכות מוקדמת היא המהלך הנבון והמשתלם ביותר. זוהי השקעה צנועה שיוצרת מניעה ישירה בשורש. כאשר ילד זוכה לדמות בוגרת המעניקה לו ביטחון, הוא עולה על מסלול חיים בריא, והמדינה חוסכת משאבים רבים ומרוויחה אזרח תורם.
המבצר בפרנק סינטרה: בין צמיחה, שכול ותקומה
במרכז הזיכרונות מתקופת פר"ח בירושלים ניצב בניין פרנק סינטרה בקמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית. במקום זה פעלו המשרדים של הנהלת פר"ח ירושלים תחת ניהולה של עופרה, שהובילה את המערך ביד רמה, הדריכה במסירות והכשירה דורות של חונכים ורכזים.
בשיחה עם אלון גלרון, כשאני מזכיר את אותם ימים בבניין פרנק סינטרה,
מתעורר רגש עמוק. הבניין הפך ברבות השנים לסמל של המורכבות הירושלמית. מרכז ההעשרה של פר"ח פעל בו תקופה ארוכה, ובקומה שמתחתיו, בקפיטריית הסטודנטים, התרחש בשנת 2002 פיגוע קשה שגבה קורבנות רבים. החיים, הזיכרון והמחויבות החברתית נפגשו באותם חללים ממש.
אלון גלרון מדגיש היבט מקצועי שפר"ח מטמיעה בקרב פעיליה מזה עשורים. החונך אינו פועל לבד, אלא מקבל ליווי המלמד אותו להציב גבולות, להימנע מהבטחות שווא, ולבצע פרידה מסודרת ומעצימה בסיום השנה. היכולת לסגור תהליך באחריות בלי להשאיר קצוות פתוחים היא מיומנות ניהולית שליוותה את בוגרי הפרויקט בכל תפקיד ציבורי ומקצועי בהמשך דרכם.
שרשרת הדורות: כשהנתינה עוברת בירושה משפחתית
אלון גלרון מציין כי אחת התופעות היפות בארגון היא שרשרת הדורות, שבה הורים שהיו חונכים ורכזים רואים את ילדיהם מצטרפים לפרויקט שנים לאחר מכן. עבורי, זוהי מציאות משפחתית מוכרת. ילדינו גדלו בבית שבו מעורבות חברתית הייתה ערך מוביל. כשהחלו את לימודיהם באוניברסיטת בן גוריון בנגב, הם השתלבו בפרויקט פר"ח, פעלו כחונכים, שימשו כרכזים המלווים עשרות סטודנטים, והמשיכו ליוזמות התנדבותיות עם ילדי צמי"ד, בעלי מוגבלויות ואוכלוסיות מיוחדות.
אלון גלרון מחזק את הדברים ומסביר כי זוהי תמצית ההצלחה של המפעל. סטודנט שבוחר בחונכות מבין כי נתינה בונה את אישיותו. הניסיון בניהול רכזים ובקשר מול בתי ספר, לצד הרגישות הנרכשת בעבודה עם אוכלוסיות מגוונות, מעניקים כלים שלא ניתן לרכוש בהרצאה אקדמית. הבגרות הזו נשארת בבית וממשיכה לדורות הבאים.
הפסיפס הירושלמי ובתי המחסה הקהילתיים
הפעילות בירושלים, בהובלת ליאת ארדיטי זרוק והצוות המקומי, מייצגת מוקד ייחודי בהיקפו. עם כאלפיים חונכים פעילים מדי שנה, הבירה מובילה את הפעילות הארצית ומשקפת פסיפס אנושי מגוון. בפרויקט משתלבות סטודנטיות מסמינרים חרדיים לצד אקדמאים חרדים, הפועלים לצד הציבור החילוני והדתי. בשנים האחרונות נרשמה צמיחה ניכרת בהשתלבות סטודנטים ערבים ממזרח ירושלים ומיישובי האזור, בהם אבו גוש ועין ראפה, שמוצאים בתוכנית הזדמנות למעורבות אזרחית ועשייה משותפת. בנוסף לחונכות הפרטנית, מתקיימת בעיר שורה של מיזמים קבוצתיים בתחומי האמנות וההעשרה.
במקביל פועלת בארץ רשת בתי פר"ח, הכוללת מרכזים קהילתיים בשדרות, רחובות, אשדוד, טמרה, נצרת, כרמיאל ונוף הגליל. המרכזים מספקים מסגרת חמה לילדים בשעות אחר הצהריים, הכוללת ארוחה מזינה, עזרה בשיעורי בית, ופעילויות מגוונות של יצירה, מוזיקה ומחשבים.
עוצמת המערך באה לידי ביטוי מיוחד גם בעתות חירום. כפי שציינו פרופ' יפעת ביטון, נשיאת המכללה האקדמית אחוה, ובכירי האוניברסיטה העברית, בעתות משבר גייס פר"ח אלפי חונכים עוד טרם פתיחת שנת הלימודים כדי לסייע לילדי המפונים במלונות ולתמוך בסטודנטים משרתי מילואים. בטקס חונכים מצטיינים שנערך בבית הנשיא, הדגיש נשיא המדינה יצחק הרצוג כי פר"ח משקף את הרוח הישראלית ואת הערבות ההדדית, כסטארט אפ חברתי שמחולל שינוי עמוק ומחזק את החברה.
הקול שלא נשמע: הגיע הזמן למשואה בהר הרצל
לצד קבלת פרס ישראל והערכה נרחבת מצד ראשי האקדמיה, פר"ח טרם זכה במעמד הסמלי של הדלקת משואה בהר הרצל בערב יום העצמאות.
כששאלתי את אלון גלרון על הנושא, הוא השיב כי ראשי האקדמיה ודיקנים ברחבי הארץ המליצו על פר"ח לוועדות המשואות, מתוך הכרה בתרומתו ללכידות החברתית. גלרון ציין כי אנשי הארגון מורגלים בעשייה שקטה, אך החונכים והרכזים לאורך חמישים ושתיים שנות פעילות ראויים להכרה הלאומית הזו. מעמד הדלקת המשואה הוא הזדמנות עבור המדינה להצדיע למפעל שנגע ביותר משני מיליון אזרחים.
המעגל שאינו נסגר לעולם
מבט על בוגרי התוכנית לאורך השנים מגלה דמויות רבות שהשתלבו בעמדות מפתח במשק, החל מאנשי ניהול ותשתיות כמו יקי בכר, דרך אנשי אקדמיה ומשפט כמו פרופ' יפעת ביטון, ועד לרופאים, יזמים ושופטים שצמחו כחניכים ומציינים כי החונך פתח בפניהם אופק חדש.
הקשר שנרקם פעם בין רכז לחונך, או בין חונך לילד בבית הספר סאלד, ממשיך להדהד שנים קדימה. הוא עובר אל דור ההמשך שמתנדב באוניברסיטת בן גוריון, ואל אלפי צעירים המוכיחים יום יום כי מנהיגות אמיתית מתחילה בהקשבה. בחברה המבקשת לחזק את שורשיה, חמישים ושתיים שנות פר"ח מוכיחות שכאשר אדם מושיט יד לאחר, הוא בונה את החוסן ואת העתיד של מדינת ישראל כולה.