סגירת המעגל הירושלמית: נפגשו כסטודנטיות בדירה שכורה בשנות השישים – והתאחדו מחדש באחוזת בית הכרם
כשחבצלת לורברבוים ורבקה פלסר נפגשו באקראי בלובי של בית הדיור המוגן "אחוזת בית הכרם", נמחקו בבת אחת שישים שנה; אורלי גולן, מנכ"לית האחוזה: "שכונת בית הכרם הייתה ונשארה מוקד של רוח ותרבות ירושלמית, וכשההיסטוריה הזו מתחברת מחדש בין כותלי הבית שלנו – זה מרגש מאין כמוהו"
אחוזת בית הכרם מהווה את התפאורה לסגירת מעגל מרגשת ויוצאת דופן. בלב שכונת בית הכרם הוותיקה, באווירה השלווה והמזמינה של בית הדיור המוגן אחוזת בית הכרם, יושבות שתי נשים ומעלות זיכרונות. המצלמה לוכדת אותן תחילה בחצר הפנימית המטופחת של הבית – פינת חמד ירושלמית טובלת בירוק, לצד ערוגות פורחות בשלל צבעים שמשרות רוגע של שעת בין ערביים. משם הן ממשיכות אל הלובי האלגנטי והרחב, המואר באור רך ומעוצב עם פינות ישיבה מזמינות ונגיעות אמנותיות חמימות. ממרחק של יותר משישים שנה, המפגש היומיומי ביניהן כאן נראה טבעי לחלוטין, אך הדרך שהובילה אליו היא סיפור חיים עשיר ומרתק.
הכול החל בירושלים של ראשית שנות השישים – עיר קטנה, אינטימית ומלאת תום. התנועה במרכזה התנהלה בנחת, מוסדרת על ידי רמזור יחיד בצומת הראשי של מרכז העיר, וסביב ספסלי הלימודים במוסד האקדמי האוניברסיטה העברית נרקמו סיפורי חיים. אל העיר הגיעו אז שתי בוגרות נח"ל טריות, שונות בתכלית ברקען, כשכל אחת מהן נושאת עמה עולם שלם.
חבצלת לורברבוים (לבית זלקינד) גדלה לתוך חלוציות שורשית. היא הייתה התינוקת הראשונה שנולדה ביישוב חבצלת שעל יד רחובות – בדיוק חודש לאחר העלייה על הקרקע. כמנהג הימים ההם, נקראה הילדה על שם היישוב עצמו, שנקרא על שמה של הנדבנית האנגלייה ליידי חבצלת פיצג'רלד שמימנה את רכישת האדמות. בשירותה בנח"ל שהתה בין היתר בקיבוצים עין גב ובאפיקים, ועם שחרורה עלתה לירושלים ללמוד ספרות עברית ותנ"ך.
רבקה פלסר (לבית סטשבסקי) נשאה עמה את מוראות המלחמה. היא נולדה בפולין ב-1938, שרדה כילדה את תופת הגטאות ומחנות הריכוז, עד לשחרור במחנה ברגן-בלזן באביב 1945. במחנות העקורים באירופה החלה ללמוד עברית, וב-1947 עלתה ארצה עם אמה. לאחר שירות בנח"ל במסגרת גרעין תנועת הצופים של רמת גן – שכלל הכשרה בהסוללים, בעין גב והשלמת קיבוץ מגל – הגיעה לירושלים כדי ללמוד ספרות עברית וגאוגרפיה.
תיווך מקרי של חברה מהגרעין הפך את השתיים לשותפות בדירת סטודנטיות מיתולוגית סמוך לצומת רחוב הפלמ"ח ומשכן בית הנשיא. סביב השולחן בדירה ההיא נרקמה חברות עמוקה: הן למדו יחד לבחינות בספרות עברית, חלקו חוויות וסייעו זו לזו, עד לסיום לימודיהן בראשית שנות השישים.
עם השנים פנתה כל אחת לדרכה המקצועית והמשפחתית. רבקה נישאה לאיש שלה, שלמד רפואה וטרינרית בהולנד, ולאחר שובה לארץ הקדישה 40 שנה של עבודה קפדנית במוסד הספרייה הלאומית בירושלים באגף כתבי היד והארכיונים – מפעל חיים שזיכה אותה לאחרונה באות הוקרה יוקרתי מטעם איגוד הארכיונאים בישראל. חבצלת נישאה לאברם ז"ל, בן למשפחה שורשית מצפת ומטבריה, והמשיכה במסלול אקדמי עד לקבלת תואר דוקטור בספרות עממית. כשהגיעה עם שני כרכי הדוקטורט להפקדה בספרייה הלאומית, פגשה לגמרי במקרה בפתח הבניין את רבקה. לאורך השנים הן עוד התראו בחוג בית אקדמי ייחודי שקיימה חבצלת בביתה, שבו השתתפו חוקרים בולטים ובהם כלת פרס ישראל שרה יפת ז"ל, אך עם הזמן והנסיבות הקשר הרציף הלך והתרווח.
עד לרגע המפגש המפתיע בבית הדיור המוגן. כשכל אחת מהן בחרה בנפרד לקבוע את ביתה בבית הדיור המוגן אחוזת בית הכרם, המפגש האקראי בלובי החזיר באחת את אותה שותפות נעורים. עשרות שנים נמחקו ברגע.
כיום, השתיים מקפידות לא רק לשמור על הקשר ביניהן, אלא לטפח את חיי הקהילה והחברה העשירים בבית הדיור המוגן. "אנחנו מקפידות לרדת לאולם תמיד עשר דקות או רבע שעה לפני שההרצאה מתחילה", מספרות השתיים בחיוך. "העניין הוא לא רק לשמוע את ההרצאה, אלא בעיקר לפגוש את האנשים, להגיד שלום, להתעניין מה שלום כולם ולפתח את החברויות כאן. יש לנו מקום קבוע, ואם מישהו לא מגיע בזמן – כולם מיד דואגים ושואלים. זו קהילה חמה שנעים להיות חלק ממנה".
"המפגש המחודש בין חבצלת לרבקה מרגש אותנו במיוחד, אך הוא אינו מקרי", מסכמת אורלי גולן, מנכ"לית בית הדיור המוגן אחוזת בית הכרם. "שכונת בית הכרם הייתה ונשארה לב ליבה של הרוח, ההשכלה והתרבות הירושלמית. רבים מדיירינו הם אנשי ספר, מחקר ועשייה שבנו את החברה הישראלית. כשאנשים עם מטען כה עשיר נפגשים מחדש כאן אצלנו, זה מעניק משמעות עמוקה לתחושת הקהילה והבית שאנו שואפים להעניק להם מדי יום".
וכך, בין הגינה הירוקה, הלובי החם ואולם ההרצאות השוקק, ממשיכות חבצלת ורבקה בדיוק מאותה נקודה שבה החלו – שתי נשות רוח שלמדו יחד בירושלים של שנות השישים, וממשיכות לצעוד זו לצד זו גם היום.
מהפכת הדיור המוגן: ממוסדות סיעודיים לקהילות עצמאיות ותוססות
מודל הדיור המוגן החל להתפתח בישראל החל משנות ה-80 וה-90 של המאה ה-20, כמענה לצורך גובר באלטרנטיבה לבתי האבות המסורתיים. בניגוד למוסדות אשפוזיים או סיעודיים, הקונספט של דיור מוגן נולד עבור אוכלוסייה מבוגרת, עצמאית ופעילה, המבקשת לשמור על פרטיות מלאה בדירה משלה – לצד מעטפת ביטחון רפואי, תחזוקה, חיי חברה עשירים, תרבות וקהילה. ההסדרה החוקית של הענף עוגנה בהמשך במסגרת חוק הדיור המוגן שנחקק בשנת 2012.
בירושלים תפס המודל תאוצה החל מראשית שנות ה-90 עם הקמת מתחמי מגורים ייעודיים לבני הגיל השלישי ברחבי העיר. אחת השחקניות המרכזיות בענף היא רשת "אחוזות רובינשטיין" (מבית קבוצת הבנייה הוותיקה רובינשטיין שנוסדה ב-1931), שנכנסה לתחום הדיור המוגן באמצע שנות ה-90 עם "אחוזת ראשונים" ובהמשך פיתחה מתחמים ברחבי הארץ. בירושלים הקימה הרשת בשנת 2007 את "אחוזת בית הכרם", המונה מעל 300 יחידות דיור לצד אגפים תומכים ומרכז מסחרי, ומושכת אליה לאורך השנים רבים מאנשי האקדמיה, הרוח והתרבות של העיר.