חבצלת לורברבוים (לבית זלקינד) גדלה לתוך חלוציות שורשית. היא הייתה התינוקת הראשונה שנולדה ביישוב חבצלת שעל יד רחובות – בדיוק חודש לאחר העלייה על הקרקע. כמנהג הימים ההם, נקראה הילדה על שם היישוב עצמו, שנקרא על שמה של הנדבנית האנגלייה ליידי חבצלת פיצג'רלד שמימנה את רכישת האדמות. בשירותה בנח"ל שהתה בין היתר בקיבוצים עין גב ובאפיקים, ועם שחרורה עלתה לירושלים ללמוד ספרות עברית ותנ"ך.

רבקה פלסר (לבית סטשבסקי) נשאה עמה את מוראות המלחמה. היא נולדה בפולין ב-1938, שרדה כילדה את תופת הגטאות ומחנות הריכוז, עד לשחרור במחנה ברגן-בלזן באביב 1945. במחנות העקורים באירופה החלה ללמוד עברית, וב-1947 עלתה ארצה עם אמה. לאחר שירות בנח"ל במסגרת גרעין תנועת הצופים של רמת גן – שכלל הכשרה בהסוללים, בעין גב והשלמת קיבוץ מגל – הגיעה לירושלים כדי ללמוד ספרות עברית וגאוגרפיה.

תיווך מקרי של חברה מהגרעין הפך את השתיים לשותפות בדירת סטודנטיות מיתולוגית סמוך לצומת רחוב הפלמ"ח ומשכן בית הנשיא. סביב השולחן בדירה ההיא נרקמה חברות עמוקה: הן למדו יחד לבחינות בספרות עברית, חלקו חוויות וסייעו זו לזו, עד לסיום לימודיהן בראשית שנות השישים.

עם השנים פנתה כל אחת לדרכה המקצועית והמשפחתית. רבקה נישאה לאיש שלה, שלמד רפואה וטרינרית בהולנד, ולאחר שובה לארץ הקדישה 40 שנה של עבודה קפדנית במוסד הספרייה הלאומית בירושלים באגף כתבי היד והארכיונים – מפעל חיים שזיכה אותה לאחרונה באות הוקרה יוקרתי מטעם איגוד הארכיונאים בישראל. חבצלת נישאה לאברם ז"ל, בן למשפחה שורשית מצפת ומטבריה, והמשיכה במסלול אקדמי עד לקבלת תואר דוקטור בספרות עממית. כשהגיעה עם שני כרכי הדוקטורט להפקדה בספרייה הלאומית, פגשה לגמרי במקרה בפתח הבניין את רבקה. לאורך השנים הן עוד התראו בחוג בית אקדמי ייחודי שקיימה חבצלת בביתה, שבו השתתפו חוקרים בולטים ובהם כלת פרס ישראל שרה יפת ז"ל, אך עם הזמן והנסיבות הקשר הרציף הלך והתרווח.

עד לרגע המפגש המפתיע בבית הדיור המוגן. כשכל אחת מהן בחרה בנפרד לקבוע את ביתה בבית הדיור המוגן אחוזת בית הכרם, המפגש האקראי בלובי החזיר באחת את אותה שותפות נעורים. עשרות שנים נמחקו ברגע.

כיום, השתיים מקפידות לא רק לשמור על הקשר ביניהן, אלא לטפח את חיי הקהילה והחברה העשירים בבית הדיור המוגן. "אנחנו מקפידות לרדת לאולם תמיד עשר דקות או רבע שעה לפני שההרצאה מתחילה", מספרות השתיים בחיוך. "העניין הוא לא רק לשמוע את ההרצאה, אלא בעיקר לפגוש את האנשים, להגיד שלום, להתעניין מה שלום כולם ולפתח את החברויות כאן. יש לנו מקום קבוע, ואם מישהו לא מגיע בזמן – כולם מיד דואגים ושואלים. זו קהילה חמה שנעים להיות חלק ממנה".

"המפגש המחודש בין חבצלת לרבקה מרגש אותנו במיוחד, אך הוא אינו מקרי", מסכמת אורלי גולן, מנכ"לית בית הדיור המוגן אחוזת בית הכרם. "שכונת בית הכרם הייתה ונשארה לב ליבה של הרוח, ההשכלה והתרבות הירושלמית. רבים מדיירינו הם אנשי ספר, מחקר ועשייה שבנו את החברה הישראלית. כשאנשים עם מטען כה עשיר נפגשים מחדש כאן אצלנו, זה מעניק משמעות עמוקה לתחושת הקהילה והבית שאנו שואפים להעניק להם מדי יום".

וכך, בין הגינה הירוקה, הלובי החם ואולם ההרצאות השוקק, ממשיכות חבצלת ורבקה בדיוק מאותה נקודה שבה החלו – שתי נשות רוח שלמדו יחד בירושלים של שנות השישים, וממשיכות לצעוד זו לצד זו גם היום.